על אכילה רגשית...
מטפל: "האם את חווה מצבים של אכילה רגשית?"
מטופלת: "אני אוכלת בכל מצב, כשאני עצובה אבל גם כשאני שמחה ולפעמים כשאני לא מרגישה כלום, לפעמים כי משעמם לי או שאני עייפה...אז אי אפשר להגיד שאני סובלת מאכילה רגשית".
רבים בטוחים כי אכילה רגשית היא מצב שאדם אוכל מזון כלשהו, בדרך כלל עתיר קלוריות, כשהוא עצוב, כועס, חרד או אומלל. עם זאת, מצב זה של אכילה מתוך רגש שלילי מתאר רק טווח אחד של אכילה רגשית.
רעב הוא מצב גופני נתון ובלתי ניתן למניעה. אכילה רגשית מוגדרת כך: מצב שאדם אוכל כשהוא לא רעב פיזיולוגית. כל צורה של אכילה שאינה מגיעה מרעב פיזי אמיתי תהיה מוגדרת ברמה הנפשית. לכן, כשאנו אוכלים בגלל שאנו שמחים או במצב רוח חיובי אחר- גם זו אכילה רגשית.
אם ננסה לסכם את המצבים של אכילה רגשית יש לעשות את הרשימה הבאה:
לאכול מתוך מצב רוח, שלילי או חיובי.
לאכול במצב של עייפות פיזית, מותשות או שעמום.
לאכול מתוך חשק ("מתחשק לי", "בא לי"....)
לאכול מתוך תחושת פיצוי עצמי, מתוך תחושת "מגיע לי".
לאכול באקראי, (מצב שבו האוכל "בחר" אותי כי היה שם במקרה).
לאכול כי אנו לא רוצים לפספס, מתוך חשיבה שאם לא נאכל את זה אז תאבד ההזדמנות.
לאכול מתוך גירוי חושי-נפשי. למשל, אם קיים דחף לאכול בעקבות תכנית בישול שצפינו או כי עברנו ליד מאפיה.
לאכול מתוך הרגלים שפיתחנו: כשצופים בטלוויזיה, משהו מתוק אחרי ארוחה...
לאכול מעבר לתחושת השובע הפיזיולוגי, עד למלאות.
לאכול כי לאכול כי יש תחושת יובש בפה (הדבר מצביע על צימאון ולא רעב).
לאכול מתוך תירוץ או הונאה עצמית: "חבל לזרוק", "אני רק מיישר את העוגה", "כי אני במחזור..."
אני משער כי אם תחשבו היטב על המצבים של אכילה רגשית תוכלו למצוא עוד אפשרויות רבות ומגוונות שלכולן יש מכנה משותף אחד: האכילה אינה נובעת מתוף דחף פיזיולוגי אלא מתוך צורך רגשי.
לאכילה רגשית יש גם מאפיינים ייחודיים המבדילים אותה מאכילה פיזיולוגית. היא מגיעה באופן פתאומי, ללא התראה מוקדמת ואינה קשורה כלל למושג זמן ומרחב (אפשרות האכילה היא בכל זמן ובכל מקום), אינה נעצרת בשובע פיזי, אנו חווים את הרצון לאכול "מעל הכתפיים" ולא בקיבה, ומעל לכל- לאחר האכילה אנו מוצפים בתחושת כישלון, אכזבה, ביזוי, אשמה וחרטה.
לאכילה רגשית יש מטרה : להוריד את עוצמתו של מצב רגשי שנחווה כשלילי או להגביר מצב רגשי שנחווה כחיובי, כמו בדוגמא של אכילה מתוך שמחה. זאת, ללא הכרה במחיר שאנו נשלם עבורה לאחר האכילה. המחיר העמוק, מעבר לפגיעה בבריאות ובאיכות החיים הכללית, הוא פגיעה בערך העצמי, בדימוי, ירידה בתחושת השליטה שלנו בהתנהגותנו, חוויה של שיפוט וביקורתיות שמסקנתה היא שאנו חסרי משמעת עצמית וחסרי תקווה.
טיפול קוגניטיבי –התנהגותי באכילה רגשית יתמקד בפתרון הבעיה. תחילה יש לבצע הערכה נכונה ומדויקת של תבניות האכילה הרגשית, הגורמים והמצבים שדוחפים לכך. לאחר מכן ליצור תכנית טיפול מותאמת אישית הממוקדת בפרשנות שאדם נותן למצבים בחיים שבסופם הוא חש צורך לאכול רגשית. רוב המשאבים של הטיפול יושקעו בפיתוח תחושת חוזק ועמידות אל מול הדחף לאכול, תוך עבודה על ויסות רגשי, שינוי חשיבתי והתנהגותי. כל זאת תוך שימוש בכלים פסיכולוגיים שנבדקו מחקרית. כך שיש תקווה.
בבלוג הבא נעמיק יותר באכילה זו ונתמקד בשיטת הטיפול והדרך לפיתרון.
