הפרעת כעס היא מצב בו אדם חווה שוב ושוב קושי לשלוט ברגשותיו.

בעקבות מצב כלשהו המעורר דחק, הוא מוצף מבחינה רגשית עד שחווה התקף כעס.

 

התקף זה מתבטא בעוררות פיזיולוגית (מתח בשרירים, דופק לב מואץ, הזעה, הסמקה, כיווץ הפנים והאישונים, קוצר נשימה ועוד...), התנהגות תוקפנית ופוגענית (אלימות פיזית, קללות, עלבונות...) וכמובן תגובות רגשיות מעבר לכעס עצמו כגון: ירידה בריכוז, עצבות, מתח, קנאה, חרדה  ובכי. לעיתים, תגובת הכעס יכולה להיות מופנמת כלפי האדם עצמו עד לפגיעה עצמית, ביזוי אישי, ואף ניסיון אובדני.

​

התקפי הכעס שחוזרים ונשנים יוצרים פגיעה משמעותית במערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות, פגיעה ביחסי עבודה וכן פגיעה קשה בדימוי העצמי. האדם הסובל מהפרעת כעס חש כי הוא נטול שליטה ברגשותיו מחשבותיו ואף בהתנהגותו. דבר הגורר תחושת אשמה וחרטה לאחר מכן.

​

הטיפול בכעס מתחיל בהכרה כי כעס הוא רגש כמו כל רגש והוא חיוני אפילו להישרדות שלנו. עם זאת, העבודה העיקרית היא לדעת כיצד לכעוס. חשוב להכיר בכך שאנו בוחרים כיצד אנו מרגישים גם אם זה לא נחווה כך. אנו לא כועסים כי הרגיזו אותנו אלא כי אנו רואים מצב כמרגיז.

 

המטרה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי היא להוריד את תדירות התקפי הכעס וכן את עוצמתם. לשם כך, התהליך הטיפול יתמקד בפרשנות שהאדם נותן למצבים בחייו המעוררים אצלו כעסים. אותן מחשבות אוטומטיות הן הבסיס לבעיה כולה. בעזרת כלים קוגניטיביים שנבדקו מחקרית, האדם ילמד לפרש אחרת מצבים והדבר ישפיע על תגובת הכעס שלו לטובה. רגש הוא תוצר של מחשבה ולכן שינוי המחשבה יוביל לשינוי רגשי. כמו כן, הטיפול יעסוק בהיבטים התנהגותיים בהן ימצאו פעולות לתיעול הכעס. יש אפשרות שהטיפול יתמקד בעבודה על ויסות רגשי דרך כלים של טיפול קוגניטיבי מתקדם ("גל שלישי")