פחד (פוביה, בעת) הינו מנגנון הגנה שקיים בפיזיולוגיה של גופנו שמטרתו למנוע מאתנו סכנה, לטובת מניעה של פגיעה או הישרדות. כמעט לכל גוף חי קיים מנגנון הגנה זה הקרוי "המערכת הסימפתתית". מערכת זאת הינה אוטונומית ולא ניתנת לשליטה כשהיא מופעלת. לעיתים, מנגנון זה מופעל ביתר שאת גם כשאין סכנה ממשית, אלא "סכנה כביכול". עם זאת, כפי שלוליין בקרקס אינו מפחד ללכת על חבל בגובה רב, כך ניתן לצמצם את הסימפטומים של הפחד. 

פוביה ספציפית היא אחת מחמשת הפרעות החרדה. פוביה ספציפית מוגדרת כמצב בו האדם נתקף בהלה לא הגיונית אל מול אובייקט מסוים שאינו נתפס כמפחיד בקרב רבים. הפוביה יוצרת מניעה מן האובייקט המפחיד ופגיעה בשגרת החיים הרגילה. לרוב, פוביות מאוד נפוצות בקרב ילדים ומתחילות כבר בינקות (פחד ממפלצת שמתחת למיטה, פחד מהחושך, חרדת נטישה), ברוב המקרים הפוביות עוברות ככל שמתבגרים. קיימים פחדים כמעט בכל דבר שקיים בעולם, לעיתים פחדים שונים ומשונים. הפוביות הידועות ביותר הינן:

• פחד מבעלי חיים : כלבים, נחשים, חרקים, עכבישים, יצורי ים וכו'

• פחד מדם

• פחד ממצבים: פחד גבהים, מקומות סגורים (קלסטרופוביה) ופתוחים (אגורפוביה), חרדת בחינות, חרדת טיסה, מחלות, מדרגות נעות...

• פחד מחפצים: סכינים, מספריים, מחטים ואפילו מחורים (טריפופוביה)

     
הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית טוענת כי הפוביה היא תולדה של חוויה לא נעימה אשר יצרה התניה ומחשבה לא יעילה. הטיפול הקוגניטיבי יעסוק בחוסר ההיגיון שיש בפחד מן האובייקט. החלק ההתנהגותי יחשוף את המטופל בהדרגה אל עבר האובייקט המאיים עד שהקשר בין האובייקט לחרדה ייפסק. במקרים מסוימים, יש לשלב בטיפול זה גם הרפיות ודמיון מודרך. טיפול זה נמצא מחקרית כיעיל ביותר להפחתת הסימפטומים של הפוביה.

​